החלטה בתיק ע"מ 1137/10

עניינו של הערר הנוכחי מתמצה בשאלה האם היה ראוי בנסיבות שנוצרו להקל בתנאי שחרורו של המשיב.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, הכנסת כספי אויב לאזור, ביצוע שירות ונשיאת משרה, כולן בהקשר לפעילותו באגודת צדקה שהוצאה מחוץ לחוק.

משלא הסתיים עניינו של המשיב תוך השנתיים המוקצבות לכך על ידי המחוקק, דנתי בבקשת התביעה להאריך את מעצרו בחצי שנה נוספת. בקשה זו נדחתה על ידי על רקע מסקנתי כי צפויה התמשכות הליכים שאינה שקולה לפגיעה הנגרמת למשיב עקב מעצרו המתארך. בהתאם לכך ולאור הצעת הסנגור כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בשטחC , הוריתי על שחרורו בתנאי מעצר בית כאמור, בהפקדה של 30,000 ש"ח ובחתימת שני ערבים (ב"ש 3429/09 מיום 7.12.09).

המשיב מילא אחר תנאים אלו ושוחרר.

בתאריך 26.1.10 עתר ב"כ המשיב להקלה בתנאי שחרורו. בבקשתו לעיון חוזר, שנדונה על ידי בית משפט קמא, הבהיר הסנגור כי מאז ניתנה החלטתי חל שינוי נסיבות משמעותי בדמות חוסר היכולת לשמוע עדים בישיבות שנקבעו ואף הוצאת תעודת חיסיון אשר העתירה נגדה עלולה לדחות בזמן בלתי ידוע את המשך שמיעת העדים. לאור זאת, ביקש הסנגור כי תנאי מעצר הבית יבוטל כליל או לחלופין יתאפשר למשיב לשהות בכפרו תוך התניה שלא יצא הימנו. בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי אכן צפויה התמשכות הליכים נוספת, ולאור זאת קיבל את הצעתו החלופית של הסנגור כך שחלף מעצר הבית בשטח C, יוכל המשיב לשהות בכפרו תוך איסור לצאת מתחומיו.

התביעה הצבאית סבורה כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו האמורה. לדעתה, נושא התמשכות ההליכים היווה עילה מרכזית בהחלטת השחרור המקורית, ועל כן, משחלפו פחות מחודשיים מאז ניתנה החלטה זו, לא היה מקום לשנות את תנאיה. עוד טענה התביעה כי שהות המשיב בכפרו המצוי בשטח A, אינה מאפשרת פיקוח הדוק על צעדיו.

הסנגור התנגד לערר כאשר, לטעמו, אכן התקיים שינוי נסיבות משמעותי שהצדיק את החלטתו החדשה של בימ"ש קמא. הסנגור ציין כי מרשו התייצב לדיונים שהתקיימו בעניינו וכי המשך חיובו לשהות במעצר בית בשטח C מטיל עליו נטל כלכלי אותו לא יוכל לשאת לאורך זמן. אשר על כן, בנסיבות אלה ביקש הסנגור כי אותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה.

לא אוכל לפתוח החלטתי זו מבלי להעיר כי "אשר יגורתי בה" ותוכנית התביעה לסיום מהיר של ההליך כפי שנטענה בדיון הקודם בפניי, לא התממשה. ההפך הוא הנכון, הוצאת תעודת חיסיון ואי התייצבותם של חלק מהעדים רק מאריכים את התקופה הצפויה לסיום הדיונים בתיק זה.

יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי, אפשרות זו של התמשכות ההליכים עמדה לנגד עיניי כאשר נתתי את החלטתי הקודמת. הסיכון הלא מבוטל שבשחרור המשיב, המואשם בעבירות לא פשוטות, אוזן, על כן, בהרחקתו מכפרו ובקביעה כי ישהה במעצר בית מלא בשטח C כהצעת הסנגור. בנסיבות אלה, גם בשים לב להתפתחויות האחרונות בתיק, העלולות להביא להתמשכות נוספת של ההליכים, איני סבור שהיה מקום לשנות מהאיזון אותו קבעתי בהחלטתי.

לאור זאת, יש לקבל את ערר התביעה ולקבוע כי לא יחול שינוי, בשלב זה, בתנאי השחרור שנקבעו על ידי בהחלטתי מיום 7.12.09. מובן כי ככל שיחולו עיכובים נוספים בניהול התיק, רשאי הסנגור לפנות שוב בבקשה לעיון חוזר.

ניתנה היום, 14 בפברואר 2010, ל' בשבט התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: לו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: